אני ואתה

עוד לא תפסת את כל הנשמות, אתה צריך לנשום בשקט, התשוקה שלנו לחיים החלשים עדיין לא מתה, החבצלות עדיין לא הפציצו, גם אם מעט רוחות קמלות, המים תמיד מקלים עליהם, החג שלנו הוא מחכה למשהו שמתנשא מהענן הרחוק ביותר בחלל..

כולנו שוחים בשם אלוהים, ומודים לאלוהים על היופי של גור ואחיו דוהרים על דלי מים, הליגה מתאבלת על חבריו שרגליהם היו דבוקות לענפי העצים הבוגדניים, כולנו מסרבים מתאבלים על מי שאנחנו לא מכירים, אבל אני לא מבין איך בין הערביים מתאבלת על כולם, ואינה מתאבלת על הצבעים שלו חלשים, אני לא מרגישה את רגשותיי והישנוניות מתחילה לטרוף אפילו את הריסים, היד לא עוזר לחבר שלי.

אני ואת האומללים צריכים לפחות עשר ידיים לחבק ולחבק, שרווי הכל.