מה אם

הטקסטים שלי שאני הרבה פעמים מתחילה בהם מה אם ומתאבלים על עצב רגיל ועצום בו זמנית, כאילו אני שם את ידי בין הידיים שלו ומשאיר אותם ועוזב בלי כף יד ומתחרט על זה, ואתה עוזב אותי באמצע הדרך שסגדנו לה יחד והתחרטנו עליה, נכון?

מה אם אנחנו נשואים שלושים וחמש או ארבעים שנה ואולי חמישים אם יתמזל מזלנו, ומה אם תשאל אותי האם תתחתן איתי שש או שבע פעמים ואני שותקת בכל פעם ובכל פעם שאתה שואל אותי "האם אתה תינשא לי"? עוד ועוד. מה אם אני מת לפניך ואתה מת חודש או חודשיים אחרי כי איבדת חצי מהנשמה שלך, כאילו מותי מעלה אותך באוב את מוותך אחרי.

מה אם תגיד לי שמגיע לי הכל? האם לא סלחתי לך שוב ושוב? ולא התכוונתי לקבל זאת כסליחה, כי אני חצי נשמה קשורה אליך לנצח נצחים. מה אם אני הסיפור היחיד שלך? מה אם הנשמות שלנו לא מכירות זו את זו? מה אם אני לא יכול לסבול את הכל יותר!