ההתנהגות של ילדך היא יצירתך שלך, אז הפוך אותו לילד האידיאלי

* כל ילד הנתון לכפייה נוקם
ישנם שני סוגים של נקמה:
1- נקמה חיובית
( ילד חכם )
(עקשנות / תוקפנות / מרד / אלימות)

2- נקמה שלילית
(ילד עם אישיות חלשה)
(הטלת שתן לא רצונית / תלישת שיער / בכי הרבה / הפסקת אכילה / כסיסת ציפורניים / גמגום)

*כדי לטפל בהתנהגות מטרידה, יש לשנות את התנהגות ההורים ולנטוש את התנהגות הכפייה.

* הנחיות והפצרות מוגזמות לילד גורמות לו להתקרב בהגיעו לגיל ההתבגרות (הוא מסרב אפילו להקשיב להוריו), וכן לגבי מכות קבועות.
דוגמה: אם ילד מכה את אמו, יש להפעיל נגדו כוח, לא באלימות, כמו להחזיק את היד שלו ולא להכות אותו בלי לצרוח או להתעצבן.

* כל התנהגות רעה צריכה שיטת כיבוי (התעלמות)
הערה: כל ניסיון לשנות את ההתנהגות המטרידה של הילד בשיטות שליליות (אלימות - איום - פיתוי) עלול לדחוף את הילד להפוך את ההתנהגות המטרידה להתנהגות גרועה וקשה יותר בטיפול.

* טיפשות היא המנוע העיקרי של העקשנות (מגיל שנה וחצי - שנתיים) ועליו לסמוך על עצמו (למשל: הוא אוכל לבד בעזרתך).

* מחינוך גרוע: יותר מדי חופש - דרשות יומיות כי הן מתקלקלות, אז הן צריכות להיות (1-2 דקות) בשבוע בלבד.

* סגנון מאיים (תעשה... אחרת....) או (אם לא... אני אגיד לאבא שלך) ילד פחדן בעתיד והאב הופך למפלצת..

* שיטת החינוך הגרועה ביותר היא הפחד מהאם והאב להוביל למעשה של התנהגות לא רצויה ללא ידיעתם.

* שיטת החינוך הטובה ביותר היא לכבד את האב והאם, מה שמוביל לכך שלא עושים את ההתנהגות הלא רצויה מולם או ללא ידיעתם.

עונש הוא הדבר הגרוע ביותר שאנחנו יכולים לעשות לילד כי זה סגנון חסר אונים.
* אם ילד נענש, הוא ינקום.

* בעת שימוש בענישה ועלבונות בהתנהלות מול הילד, הוא יהיה בלתי אישי וצבוע בעתיד.

* אם הילד נסער (צורח/מכה), אנחנו מחבקים אותו מאחור עם הטפיחה עליו למשך דקה בלי לדבר.

* אנחנו לא חייבים ללמד את הילד להתגונן במכות (אם הוא פוגע בך, הכה אותו), אלא מלמדים אותו איך ולמי להתלונן.

* אל לנו להתערב בשום דבר שלילי שילדים מתחת לגיל שש עושים, אלא לתת להם ללמוד כישורי חיים דרך הסביבה שלהם.

* מלידה ועד גיל 7 שנים נוצרת 90% מאישיותו של הילד (נראה זאת בעתיד).

מגיל 7-18 שנים נוצרת 10% מאישיותו.

* הבסיס של כל הדברים האלה הוא ביטחון.. דוגמה: אני לא אוהב אותך.. זו האמירה המסוכנת ביותר שיש לומר לילד. במקום זאת, עלינו לומר: אני לא אוהב את מה שעשית, אבל אני אוהב אותך.

* העונש הכי חשוב והכי טוב הוא ענישה עם שבחים.. (אתה טוב - אתה מנומס - אתה... עושה ככה וככה).

* עונש יכול להיות רק מבט.

* העונש עלול להיות מוטרד (לא מדברים עם הילד, אלא רק לשתי דקות)
דוגמה: יש לך 10 דקות או…..או……, ואחרי שחלפו 10 הדקות תעשה מה שאמרתי.. זה לא נחשב עונש או קיפוח, אבל נתתי לו שתי אפשרויות והוא בחר באחת מהן וממנה. כאן הוא לומד אחריות.

* אין להכריח ילד לתת משהו לזולת למרותו, ילדים יודעים להתמודד אחד עם השני וילד עד גיל 7 אנוכי (יוצר את עצמו).

ללמד ילדים לכתוב:

* אם ילד לומד לכתוב כשהוא פחות מגיל 6, חלק מהמוח יתבגר בטרם עת, ולכן לאחר גיל 12 הוא לרוב שונא לקרוא, לכתוב וללמוד.

אמונה יוצרת התנהגות. 

ההתנהגות המטרידה של הילד היא תוצאה של אמונה שהוא מאמין לגבי עצמו.
* הילד אוסף מידע על עצמו באמצעות הודעות (אתה).... מי אני ??
דוגמה: אמא שלי אומרת: אני... , אם אני ….
המורה אומרת: אני... , אם אני …..
אבא שלי אומר: אני מדהים... אז אני נהדר
* הילד עושה רק מה שהוא חושב על עצמו ומתעסק על בסיס זה.

הפתרון להתנהגות מעצבנת:
1- קבע את האיכות שאתה רוצה מהילד שלך (ידידותי / מועיל..).

2-70 הודעות ביום בתפוסה זו (נניח הודעות אלו ברכב, בזמן האוכל ולפני השינה...)

3- הצג את ילדך בפני הסובבים אותך מדי יום:
איך ?? אמור, "ברוך השם".
אבל בתנאי אחד, אם תאמר מילה רעה לילד או תצעק עליו, תחזור מאפס ותתחיל מחדש.

כללי שינוי התנהגות:

1- לקבוע את ההתנהגות הלא רצויה (שהיינו רוצים לשנות).

2- לדבר עם הילד ספציפית על מה אנחנו מצפים ממנו ומה אנחנו רוצים.

3- הראה לו כיצד ניתן להשיג זאת.

4- שבחו והודו לילד על התנהגות טובה, לא כדי לשבח את עצמו אלא את מעשיו הטובים: את נפלאה כי את רגועה וזה נפלא להיות רגוע..

5- ממשיכים לשבח את ההתנהגות עד שהיא הופכת להרגל.

6- הימנעות משימוש באלימות.

7- היו נוכחים עם ילדיכם (אם הילד מתגעגע לתשומת הלב של ההורים, הוא מאבד את המניעים לשנות את ההתנהגות).

8- לא זוכר את הטעויות של העבר.. (הילד מתוסכל)

9- אי מתן פקודות לילד כשאתה במצב לא תקין (עייפות קיצונית - כעס - מתח).

התרחק לחלוטין מהשליליות האלה:

1- ביקורת (דוגמה: אמרתי לך ולא שמעת את המילים) במקום זה אנחנו אומרים (אתה נפלא... אבל אם כן...)

2- האשמה (למה לא עשית כזה וכזה?)

3- השוואה (הורסת את יחסי האמון בין הורים לילדים), למשל (תסתכל על פלוני שהוא בן 5 והוא יותר חכם ממך מבחינה לימודית) יש להשוות רק את הילד לעצמו.

4- אירוניה מובילה למכלול של הערכה עצמית

5- שליטה (לשבת / להקשיב לדבר / לקום / לעשות...) הילד מטבעו חופשי ואינו אוהב ששולטים בו..

6- לא מקשיב.

7- צרחות... שזה עלבון לילד ומתסכל את עצמו.