איך תכונות אישיות נחושות ומתגבשות?

פסיכולוגים מרבים לדבר על תכונות ותכונות אישיות, אך מהן תכונות ותכונות וכיצד הן נוצרות? האם זה תוצר של גנטיקה או חינוך והסביבה? אם נניח שתכונות ומאפיינים הם תוצאה של גנים גנטיים, האישיות שלנו תיווצר בשלב מוקדם בחיינו ויהיה קשה לשנות אותם בהמשך.

אולם אם מדובר בתוצאה של חינוך ושל הסביבה הסובבת, אז החוויות והמצבים שאנו עוברים במהלך חיינו ישחקו תפקיד מרכזי בעיצוב התכונות והמאפיינים הללו, וזה מה שנותן לנו את הגמישות הדרושה לשינוי, לשנות ולרכוש כמה מאפיינים חדשים.

זיהוי הגורם העיקרי בין סביבה לגנטיקה ביצירת תכונות ותכונות אנושיות הוא אחת הדילמות הגדולות ביותר שעומדות בפני גנטיקאים התנהגותיים. מכיוון שגנים הם היחידות הביולוגיות הבסיסיות המעבירות מאפיינים מדור אחד לאחר, וכל גן מקושר לתכונה מסוימת, והאישיות אינה נקבעת על ידי גן מסוים, אלא על ידי גנים רבים הפועלים יחד. הדילמה היא לא פחות בצד הסביבתי; להשפעות הבלתי ידועות ברובן, מה שנקרא השפעות סביבתיות לא משותפות, יש את ההשפעה הגדולה ביותר על אישיותו של הפרט, והן ברובן וריאציות לא שיטתיות ואקראיות.

עם זאת, גנטיקאים התנהגותיים נוטים להאמין שתכונות ותכונות הן שילוב של תורשה, חינוך וסביבה. הם מסתמכים על מגוון טכניקות מחקר, במיוחד על תוצאות מחקרי משפחה, מחקרי תאומים ומחקרי אימוץ, כדי לזהות ולהבדיל בין השפעות גנטיות וסביבתיות ככל האפשר.

החשיבות של ניסויים בתאומים

אחד הניסויים החברתיים החשובים ביותר בהם תלוי חקר תכונות ותכונות אנושיות הוא הניסויים המבוססים על תאומים שמאומצים על ידי משפחות שונות.

מטרת מחקר זה היא לחפש קרובי משפחה החולקים תוכן גנטי ושונים במקום החינוך. ניסוי זה עוזר למדוד את מידת הכוח של גנים בעיצוב תכונות ותכונות של אדם.

אם הגנטיקה היא הסיבה להעברת תכונות ותכונות מהורים ביולוגיים לילדים, אז התכונות והתכונות של ילדים מאומצים צריכות להידמות לתכונות של הוריהם הביולוגיים ולא הוריהם המאמצים. לעומת זאת, אם החינוך והסביבה הסובבת מעצבים את התכונות והמאפיינים של הפרט, אז התכונות והתכונות של ילדים מאומצים צריכות להידמות להוריהם המאמצים ולא להוריהם הביולוגיים.

ניסוי אחד כזה הוא ניסוי מינסוטה, שבאמצעותו נחקרו יותר מ-100 זוגות תאומים בין השנים 1979 ל-1990 לספירה. وشملت هذه المجموعة كلاً من التوائم المتماثلة (التوائم المتشابهة بالشكل التي نشأت من بويضة واحدة انقسمت إلى بويضتين بعد تلقيحها، مما أدَّى ذلك إلى تكوُّن أكثر من جنين) والتوائم غير المتماثلة (التوائم المختلفة بالشكل التي نشأت من بويضتين مختلفتين ملقحتين) الذين نشأوا معاً أو بشكل נפרד. התוצאות גילו שאישיותם של תאומים זהים הייתה דומה בין אם גדלו באותו בית ובין אם בבתים שונים, מה שמעיד על כך שחלק מההיבטים של האישיות מושפעים מגנטיקה.

אבל זה לא אומר שהסביבה לא משחקת תפקיד בעיצוב האישיות. זה לא מפתיע, שכן מחקרי תאומים מצביעים על כך שתאומים זהים חולקים כ-50% מהתכונות, בעוד שתאומים אחים חולקים רק כ-20%. לכן, אנו יכולים לומר שהתכונות שלנו מעוצבות על ידי גנטיקה וגורמים סביבתיים המקיימים אינטראקציה זה עם זה במגוון דרכים לעצב את האישיות האישית שלנו.

לחינוך יש לפעמים תפקיד מוגבל

ישנו ניסוי בולט נוסף, שנערך על ידי הפסיכולוג האמריקני פיטר נויבאואר, החל משנת 1960 לספירה, במקרה של שלישיות: דיוויד קלמן, בובי שפרן ואדי גלנד (שמות המשפחה השונים שלהם נובעים מכך שכל אחד מהם שייך ל- המשפחה של מי שאימץ אותו). הסיפור התחיל ב-1980, כאשר בובי שפרן גילה שיש לו אח. השניים נפגשו, ובאמצעות שיחה התברר שהם מאומצים, ומהר מאוד הגיעו למסקנה שהם תאומים. מספר חודשים לאחר מכן, דיוויד קלמן - התאום השלישי שלהם - נכנס לתמונה. האחרון הביע את תדהמתו ממידת הדמיון והתאימות בינו לבין בובי ואדי, לרבות נסיבות ההתראה. בסופו של דבר הם גילו שהם שלישיות שהועברו לאימוץ לאחר שאמם סבלה מבעיות נפשיות. לאחר שאומצו על ידי משפחות שונות, הם הוכנסו למחקר שנערך על ידי שני פסיכיאטרים, פיטר נויבאואר וויולה ברנרד, בשיתוף עם סוכנות האימוץ בניו יורק האחראית על אימוץ תאומים ושלישיות. מטרת המחקר הייתה לזהות האם תכונות הן תורשתיות או נרכשות. השלשות הופרדו זו מזו כשהיו עדיין תינוקות, לצורך לימוד ומחקר. כל אחד מהם שובץ במשפחה ששונה ממשפחתו של השני מבחינת סגנון החינוך והרמה הכלכלית. המחקר כלל ביקורים תקופתיים אצל התאומים והערכות ובדיקות מסוימות עבורם. אולם בהתבוננות במפגשים שהתקיימו עם התאומים, כולן הסכימו כי נוצרו ביניהם קשרי אחווה מהר מאוד, כך שנראה כאילו לא הופרדו וכי הם גודלו על ידי שלוש משפחות שונות. אולם ככל שחלף הזמן החלו להופיע הבדלים בין התאומים, שהחשוב שבהם היה קשור לבריאות הנפש, יחסי האחווה ביניהם הפכו מתוחים, והשלושה סבלו מבעיות נפשיות במשך שנים, עד שאחד מהם, אדי גאלנד, התאבד ב-1995.

להבטיח את תפקידה של הגנטיקה

בין הסיפורים שחקר נויבאואר הוא סיפורן של התאומות פאולה ברנשטיין ואליס שיין, שאומצו כתינוקות על ידי שתי משפחות שונות.

אליס מספרת על איך שפגשה את אחותה התאומה, שבעוד שהייתה משועממת בעבודה בוקר אחד, כשעבדה כיוצרת קולנוע עצמאית בפריז, מחשבה הובילה אותה לתהות על הוריה הביולוגיים. אמה המאמצת נפטרה בעבר מסרטן כשאליס הייתה בת שש. אז התחלתי לחפש באינטרנט, ודפדפן החיפוש הראה מספר תוצאות, כולל המרכז שטיפל בהליכי האימוץ שלה. היא יצרה קשר עם המרכז הזה ברצונה לדעת כל מידע על הוריה הביולוגיים ועל המשפחה ממנה היא צאצאית. ואכן, היא קיבלה תשובה לאחר שנה שלמה, והתבשרה בשמה המקורי, וכי היא נולדה לאם בת 28. ההפתעה מבחינתה הייתה שהודיעו לה שהיא אחות תאומה, ושהיא הצעירה ביותר. אליס החלה להתרגש והייתה נחושה לקבל מידע על אחותה התאומה. ואכן, היא קיבלה מידע ואליס פגשה את אחותה פאולה ברנשטיין בעיר ניו יורק, שם היא חיה ועובדת כעיתונאית קולנוע ויש לה ילדה בשם ג'סי. תאומים אלו חולקים נטיות יצירתיות, עוסקות בתחום הקולנוע והעיתונות ויש להם תחביבים משותפים, למרות שהאחיות לא נפגשו עד גיל שלושים וחמש, ולא חלקו מקום גידול. עם זאת, הדמיון בתכונות מאשר את נוכחותו של תפקיד עבור הגורם הגנטי.
ראוי לציין שהניסוי של פיטר נויבאואר שונה ממחקרי תאומים אחרים בכך שהוא מיישם הערכות ומבחנים על תאומים מילדות מוקדמת. וכל התוצאות הללו שנרשמו היו מבלי שאף אחד ידע, לא התאומים ולא ההורים המאמצים, שהם נושאי המחקר הזה. זה עשוי להיות טוב מבחינה מדעית, שכן התוצאות הנגזרות ממנו מוסיפות מידע רב בנושא תכונות ותכונות אנושיות, אך יחד עם זאת, הן עדיין מפרות את האתיקה המדעית, הפוגעת בזכויות הבסיסיות ביותר. של התאומים האלה לחיות זה עם זה כאחים. הדבר המוזר הוא שהתוצאות נשמרו ולא פורסמו עד לרגע זה. הרישומים של ניסוי נויבואר באוניברסיטת ייל נסגרו עד שנת 2065 לספירה.

נושאים אחרים:

איך מתמודדים עם מישהו שמתעלם ממך בתבונה?

http://عشرة عادات خاطئة تؤدي إلى تساقط الشعر ابتعدي عنها